המורשת הנעלמה של תיאטרון הגוסט
לציון 100 שנים להקמת הגוסט ויום הולדתו ה-120 של בנימין זוסקין
בשנות העשרים של המאה הקודמת פעלו שני תיאטראות יהודיים בולטים במוסקבה. שניהם היו פורצי דרך וחדשניים בשפה האמנותית שלהם; שניהם היו מוּנעים על ידי חזון פוליטי מהפכני; שניהם זכו להצלחה בקרב קהלים יהודיים ולא-יהודיים ברוסיה ומחוצה לה, ולשבחיהם של מבקרי תיאטרון בכל אירופה. אחד מהם היה דובר עברית, שמו היה "הבימה", ולימים הוא השתקע בארץ-ישראל. השני, ה"מלוכישער ייִדישער טעאַטער" (התיאטרון היהודי הממלכתי, או כפי שהוא נקרא בקיצור שמו הרוסי, ה"גוֹסֶט"), היה דובר יידיש. פעילותו הגיעה לקיצה באופן טרגי כשסר חינו בעיני סטאלין ומאז נותר בפינה חשוכה של תולדות התיאטרון היהודי, למרות הישגיו האמנותיים המרשימים והצלחתו המסחרית.
בתמונה: סצינה מתוך המחזה "הזכיה הגדולה" מאת שלום עליכם,
בביצוע התאטרון היהודי הממלכתי של מוסקבה, 1923.
מבוא
מאת ד"ר יאיר ליפשיץ
בשנות העשרים של המאה הקודמת פעלו שני תיאטראות יהודיים בולטים במוסקבה. שניהם היו פורצי דרך וחדשניים בשפה האמנותית שלהם; שניהם היו מוּנעים על ידי חזון פוליטי מהפכני; שניהם זכו להצלחה בקרב קהלים יהודיים ולא-יהודיים ברוסיה ומחוצה לה, ולשבחיהם של מבקרי תיאטרון בכל אירופה. האחד מהם היה 'הבימה' דובר העברית, שלימים השתקע בארץ-ישראל, השני היה 'מלוכישער ייִדישער טעאַטער' - התיאטרון היהודי הממלכתי דובר היידיש או כפי שהוא נקרא בקיצור שמו הרוסי: 'גוֹסֶט'.
פעילותו של תיאטרון 'גוסט' הגיעה לקיצה באופן טרגי משסר חינו בעיני סטאלין, ומאז הוא נותר בפינה חשוכה יחסית של תולדות התיאטרון היהודי, למרות הישגיו האמנותיים המרשימים והצלחתו המסחרית. גורלו היה שונה בתכלית מזה של 'הבימה', שכידוע הפך לתיאטרון הלאומי של מדינת ישראל, והוא מוסד מרכזי בתודעה הישראלית ואבן דרך בתולדות התיאטרון העברי. הן 'גוסט' הן הבימה (לצד כמה תיאטראות יהודיים נוספים) זכו להכרה מאוד רחבה מצד ביקורת התיאטרון הלא-יהודית באירופה, בתור תיאטראות פורצי דרך מבחינה אמנותית, ובלטו בשיח התיאטרוני והתרבותי של התקופה.
הרפרטואר של תיאטרון הגוסט
לקריאת רשימת הרפרטואר של תיאטרון הגוסט:
שלמה מיכואלס
מאת פרופ' מרדכי יושקובסקי
שנה וחצי אחרי המהפכה הבולשביקית השלטון החדש מקים בפטרוגרד (סנט-פטרבורג של היום) סטודיו ממלכתי לתיאטרון יהודי. את הסטודיו מנהל השחקן והבמאי אברהם אזרך הידוע בשמו הבימתי אלכסיי גרנובסקי.
גרנובסקי, תלמידו של מאקס ריינהארדט. בנו של סוחר יהודי, נולד במוסקבה בשנת 1919, התחנך בסביבה רוסית אך מבחינה תרבותית היה מתבולל.
גרנובסקי ניגש ברצינות רבה לעיצוב הסטודיו, בנה תכנית אקדמית מלאה עבור יותר מעשרים יהודים צעירים שלראשונה בהיסטוריה התאפשר להם לקבל השכלה תיאטרוטנית גבוהה - ללמוד ברמה אקדמית לא רק את אמנות המשחק, אלא את כל המקצועות הנלווים בתיאטרון. הבעיה הייתה שגרנובסקי היה מרוחק מאוד מיהדות, מתרבותה ומערכיה הרוחניים, הוא ניסה לבנות תיאטרון אירופי דובר יידיש, נטול אופי יהודי לאומי.
בנימין זוסקין
מאת: אלה זוסקין - פרלמן
אפלה. אני רואה צללית, כֵּהָה כמו בסרט שחור-לבן, צלליתו של ילד קטן. הצללית גדלה אל מול עינַי, עולה על הבמה, הופכת צבעונית ומתחלפת בצלליתו של אדם המַפנה אלי את גבו. הֶבזק של אור מסנוור אותי, אני שומעת קול ירייה.
אפלה. על הבמה. בחשיכה מופיעים נרות הזיכרון. בהדרגה, הם כבים, ועם כל נר שכבה, האולם והבמה מוארים, עד שאור מבהיק עוטף את הכול.
במוסקבה, בתום מלחמת העולם השנייה, בתיאטרון היהודי הממלכתי (גוסט) עולה המסך על ההצגה 'פריילכס', כלומר, שמחת החתונה המסמלת את המשך החיים. הבדחן הוא הדמות המובילה את העלילה על הבמה, הוא רוח השמחה והעצב. הבדחן הוא בנימין זוסקין, אבי.
לדברי הביקורת, עומק הטרגדיה של בנימין זוסקין, אחד הכישרונות המבריקים ביותר בתיאטרון העולמי במחצית הראשונה של המאה העשרים, אינו ניתן להבנה בלא הקֶשר לחייו כאמן ולנסיבות מעצרו.
שלום עליכם והתיאטרון
מאת: ד"ר ליאוניד רויטמן
שלום עליכם (שלום רבינוביץ), נולד ב-כ"ו באדר א' תרי"ט (2 במרס 1859), בפריאסלב חמלניצקי (Переяслав-Хмельницкий) שבאוקראינה, ונפטר ב-י' באייר תרע"ו (13 במאי 1916) בניו יורק. הוא היה אחד החשובים שבסופרי היידיש של סוף המאה ה-19 – תחילת המאה ה-20. יחד עם מנדלי מוכר ספרים (1836–1917) ויצחק לייבוש פרץ (1851–1915) הוא נמנה עם קבוצת מייסדי הספרות היהודית המודרנית. פרסומו הראשון היה מאמר בעברית מ-18 בפברואר 1879 בעיתון הצפירה, תגובתו על דברי ביקורת על הקהילה היהודית בעיר מולדתו שפורסמו באותו העיתון קודם לכן. סיפורו הראשון ביידיש, ששמו צוויי שטיינער (שתי אבנים), פורסם בהמשכים בדאָס ייִדישעס פֿאָלקסבלאַט בקיץ 1883. על החתום: שלום ראב-ווטיש – כרמז להיותו מכהן כרב-מטעם בעיירה לובני.
י.ל. פרץ
י.ל. פרץ נולד בזמושץ' בשנת 1852 למשפחת קמעונאים, עם אב ליברלי ואם מסורתית, אשר אסרה על פרץ ללמוד בבתי ספר לא דתיים. בהתאם למסורת, הקים פרץ משפחה כבר בגיל 18, אך לאחר שנים אחדות עזבה אותו אשתו ולקחה עימה את ילדם. פרץ הגלמוד נסע לוורשה ללמוד משפטים. בוורשה פגש יהודים מתנועת ההשכלה, והתנסה לראשונה בכתיבת שירה, אך וויתר במהרה. בשנת 1876 סיים את לימודיו וחזר לזמושץ', שם פתח בקריירה מקצועית ונישא בשנית.
בזמושץ' ניסה פרץ לשוב גם למלאכת הכתיבה, וכתבי שירה ופרוזה עבריים פרי עטו התפרסמו בשנת 1887. התמקדותו בכתיבה הגיעה כתוצאה מצירוף נסיבות- לאחר שאחד מיריביו המקצועיים הלשין לשלטונות הצאר (אשר שלט באותו זמן בחלק זה של פולין), וטען כי פרץ עוסק בפעילות סוציאליסטית. כתוצאה מכך נשלל רישיונו של פרץ לעסוק בעריכת דין, והוא נאלץ להתמקד בכתיבה יידית על מנת לנסות להתקיים.
הפקות גוסט
לצפייה בגלריה מרשימה של צילומים מהפקות תיאטרון גוסט:
[באדיבות אנו- מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות והגב' אלה זוסקין- פרלמן]
הגוסט והבימה מציגות את שלום עליכם בברלין
מאת: ד"ר שלי זר- ציון
בברלין של תקופת רפובליקת ויימר היתה קבוצה חברתית גדולה וחשובה של אמני תיאטרון ומבקרי תיאטרון יהודים או ממוצא יהודי. קבוצה חברתית זו גילתה עניין רב בלהקות תיאטרון יהודיות ממזרח אירופה אשר הופיעו בברלין. החשובות שבהן היו שתי להקות העילית ממוסקבה: הבימה העברית והגוסט (התיאטרון היהודי הממלכתי המוסקבאי) דובר היידיש.
באביב 1928 קיים הגוסט סיבוב הופעות יחיד בברלין. סיבוב ההופעות נפתח בהצגת הדגל של הלהקה: '200,000', הצגה המבוססת על מחזהו של שלום עליכם 'הזכיה הגדולה' (דאס גרויסע געווינס). ההצגה התקבלה בהתלהבות עצומה. שמריהו גורליק, מבקר התיאטרון של העיתון הציוני "Jüdische Rundschau" ראה בהופעה ביטוי לזהות יהודית אותנטית ועמוקה, תוך שהוא מתעלם בבוטות מן הקו הרשמי האנטי-ציוני של הלהקה: כאן אנו שומעים את המנגינה האצורה בנפש היהודית במשך מאות בשנים. מנגינה זו אינה מגיעה מן המזרח, מרוסיה; היא מגיעה ממרחקים, מן 'המזרח'.
סרט: סיפורו של תיאטרון גוסט
לצפייה בסרט (14:30 דקות):
תודה לגב' אלה זוסקין-פרלמן על היעוץ ושיתוף הפעולה.
בתמיכת -
פוסטים נוספים שאולי יעניינו אותך
