על גיליון נשים יוצרות תיאטרון בשואה ואחריה, מאת: רחל פארן
לפני כמה חודשים קיבלתי מחברה אהובה את 'במה, כתב העת לתיאטרון' המוקדש לנשים יוצרות תיאטרון בשואה ולאחריה. מוטי סנדק, העורך, כתב בפתח האסופה, שזהו גיליון המביא לקדמת הבמה את סיפורן של עשרות נשים מעוררות השראה, שהטביעו ברוחן ואומנותם חותם על התרבות.
“גם בזמן קשה הצחוק עוד בליבנו”
ציטוט מפיה של נאוה שאן, שחקנית בגטו טרזיינשטט.
על גיליון נשים יוצרות תיאטרון בשואה ואחריה
לפני כמה חודשים קיבלתי מחברה אהובה את 'במה, כתב העת לתיאטרון' המוקדש לנשים יוצרות תיאטרון בשואה ולאחריה. מוטי סנדק, העורך, כתב בפתח האסופה, שזהו גיליון המביא לקדמת הבמה את סיפורן של עשרות נשים מעוררות השראה, שהטביעו ברוחן ואומנותם חותם על התרבות. אני מחזיקה בידי ספר שונה על השואה. זהו אינו ספר עלילתי על הישרדות. הספר הזה הוא אסופת מאמרים על נשים יוצרות אומנות בשואה ולאחריה. זהו מסמך היסטורי מיוחד ומרתק.
בילדותי חשבתי שבמהלך מלחמת העולם השנייה החיים פסקו מלכת. היהודים שהובאו למחנות נספו או שעבדו במחנות כפייה. כילדה לא עלה בדעתי שהם יצרו או חשבו על אמנות. כשבגרתי הבנתי שטעיתי.
הבחירה בנושא תיאטרון ובעיקר נשים שיצרו תיאטרון מביאה את הנשים המוכשרות והמיוחדות לקדמת הבמה.
הספר מביא בפני הקורא נשים יוצרות, שכתבו במהלך המלחמה. וכן נשים, שכתבו חוויות של דור שני לשואה. שאותו מייצגת נאוה סמל בספרה ״צחוק של עכברוש״ שעובד לאופרה.
המפורסמת מכולן היא אנה פרנק. יומנה היה העדות הראשונה של נערה מתבגרת במהלך המלחמה. כתב העת פורש בפני הקוראים שורה של יומני נשים, לצד אנה פרנק שאף עובד למחזה. אתי הילסום, יומנה, ומחזה קצר של חנה סנש ורבות אחרות.
גטו טרזיינשטט הוא הגטו המפורסם שבו התנהלו לכאורה חיי תרבות. יש בספר סקירה היסטורית על המחזות שהועלו בגטו, על התנגדויות להעלות מחזה בימים אלו, על הרעב לתרבות וכיצד אלתרו השחקניות והשחקנים טקסטים שזכרו בעל פה.
בספר נחשף גם סיפורה של משפחת לורש אומני הקרקס.
מפאת קוצר היריעה לא אמנה יוצרות נוספות שכתבו בתקופה האפלה. אבל, אני רוצה להקדיש לשתי נשים מיוחדות מספר שורות. האחת, אלזה לסקר - שילר, משוררת, סופרת, מחזאית וציירת. אשר זכתה בפרס פון קלייסט היוקרתי (1932) על עבודותיה. עם עליית הנאצים לשלטון נמלטה לשוויץ ומשם לארץ ישראל.
השנייה, שרלוטה סלומון שציירה מחזה/סיפור מוסיקלי ״חיים או תיאטרון״ המורכב מ760 ציורים עליהם דיאלוגים ופרטים מוסיקליים. ציורים שנוצרו במהלך שנתיים אובססיביות. שרלוטה הסתררה בדרום צרפת בבית סבתה, בטרם נתפסה היא מסרה את ציוריה לשכנה הרופא ואמרה לו “אלה כל חיי”.
כתב העת עב הכרס הוא מסמך חשוב המתעד ומציג את הנשים כאמיצות, רגישות ליופי ולכאב. היצירה הייתה עבורן מקור של כוח להיאחז בחיים בניסיון לשרוד ולספר למען עולם טוב יותר.
במה, כתב עת לתיאטרון, גיליון 286, עורך, מוטי סנדק. בשיתוף הבימה, 2020.
לבלוג של רחל פארן
סרטון קצר על שרלוטה סלומון:
פוסטים נוספים שאולי יעניינו אותך
